החלטה בתיק ת"א 17801-01-12

1.             בפניי שתי בקשות להורות כי פקעו העיקולים הזמניים שהוטלו מכח החלטת בית המשפט מיום 9.12.12. הראשונה (בקשה מס' 20) הינה מטעם הנתבעים 4 ו-8 והשניה (בקשה מס' 22) הינה מטעם הנתבעים 5-7.

2.             דברי החקיקה הרלוונטיים הינם תקנות 367(ב) ו-370(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), אשר נוסחן כדלקמן:

"367.      צו במעמד צד אחד

...

(ב)     העתק הצו, העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה והעתק כתב הערבות יומצאו במסירה אישית למשיב בתוך שלושה ימים, אלא אם כן קבע בית המשפט מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו; לבקשת המחזיק יורה בית המשפט למבקש להמציא למחזיק בהקדם האפשרי העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה.

370.  פקיעת הסעד הזמני

סעד זמני יפקע —

...

(3)     אם הצו הזמני ניתן במעמד צד אחד, למעט צו מניעה זמני, ולא הומצא למשיב במסירה אישית כאמור בתקנה 367(ב), זולת אם בית המשפט קבע אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו;"

3.             המשיבה (התובעת) אינה חולקת על העובדה שלא בוצעה מסירה אישית כדין, שכן אישורי המסירה היחידים שהוצגו הינם אישורי מסירה בדואר רשום לב"כ הנתבעים 4 ו-8, כאשר האישור מראה כי דבר הדואר נשלח ביום 16.12.12 והגיע ליעדו ביום 19.12.12. על פי תצהיר ב"כ המשיבה, בוודאי שביחד עם הדואר לנתבעים 4 ו-8 נשלח גם דבר הדואר לנתבעים 5-7, אולם היא לא הצליחה לאתר את אישור המשלוח.

עוד טוענת המשיבה כי ביום 2.1.13 פנה אליה ב"כ הנתבעים 5-7 בבקשה להמיר את העיקולים שהוטלו בתיק ואף הועברה ביניהם טיוטה בנידון, שלא הבשילה לכדי הסכם. הטיוטה לא הוגשה לתיק מטעמים אתיים ברורים וממילא מדובר במסמך החוסה תחת כללי החסיון. אולם, נוכח התנהלות ב"כ הנתבעים 5-7, מבקשת המשיבה להחיל על הנתבעים 5-7 את "חזקת הידיעה" בדבר קיום ההליך וההחלטה להטלת העיקולים.

4.             מנגד, לטענת הנתבעים מס' 4 ו-8, דבר הדואר אשר הגיע לבא-כוחם ביום 19.12.12 כלל אך ורק את הבקשה להטלת עיקולים זמניים אך לא את צו העיקול, וכי צו העיקול נמסר לידיהם רק ביום 30.12.12. לטענתם, גם אם היה נמסר צו העיקול ביחד עם הבקשה, הרי שלאור האיחור במסירתו ממילא הצו פקע. בנוסף, נטען כי בא-כוחם אינו יכול לצפות בהחלטה במערכת "נט המשפט", כיוון שהיא חסומה לצפייה למשיבים באותה בקשה.

5.             לטענת הנתבעים 5-7, המידע על העיקולים נמסר להם לראשונה אך ורק על ידי פקיד הבנק בהם מתנהלים חשבונותיהם, כאשר על פי תצהיר הנתבע 5, היה זה רק ביום 14.1.12. כך לטענתם, עד למועד הגשת בקשתם (ביום 21.1.13), לא הועברו אליהם או לבא-כוחם המסמכים הנדרשים על פי תקנה 367 הנ"ל.

6.             אומר כבר עכשיו כי על אף הפגמים החמורים בהתנהלות המשיבה בעניין זה, אין מקום להורות על פקיעת העיקולים בענייננו, מן הנימוקים שיירשמו להלן.

7.             לעניין טענות הצדדים, מקובלות עליי טענות הנתבעים 4 ו-8 כי דבר הדואר שהגיע לבא-כוחם ביום 19.12.12 לא הכיל את ההחלטות ו/או הצווים שניתנו בעניינם.

לעניין הנתבעים 5-7 לא הוכח כי המשיבה מסרה להם דבר כלשהו. גם אם אקבל את הטענה כי ביום 2.1.13 התקיים מו"מ בין ב"כ המשיבה לב"כ הנתבעים 5-7 בדבר חלופת עיקולים, אשר לא הבשיל להסכם, מדובר בהוכחת ידיעה בדבר העיקולים קרוב לחודש לאחר הטלתם. גם אם נראה בכך "חזקת ידיעה" מדובר בחזקת ידיעה מאוחרת מאוד, שאינה מרפאת את הכשלים בהתנהלות התובעת.

מנגד, יש לראות לחומרה את העובדה שהנתבעים 5-7 טענו בתצהיר מטעם הנתבע 5 כי דבר הטלת העיקולים נודע להם רק ביום 14.1.13, כאשר מתצהיר ב"כ המשיבה עולה כי כבר ביום 2.1.13 נוהל מו"מ עם בא-כוחם להמרת העיקולים בביטחונות אחרים. אציין כי לאחר קבלת תגובת המשיבה, לא הוגשה התייחסות נוספת מצד הנתבעים לעניין זה.

8.             על אף האיחור במסירה והעובדה שלא בוצעה מסירה אישית כדרישת תקנה 367 הנ"ל, צווי העיקול אינם פוקעים מאליהם, אלא נדרש צו שיפוטי לשם פקיעתם (בש"א (מח' - י-ם) 3559/06 TONEDOOR Ltd נ' יובנק בע"מ (לשעבר בנק אינווסטק כללי בע"מ) (פורסם בנבו, 17.12.06).

9.             הסיפא של תקנה 370(3) הנ"ל מעניקה לבית המשפט שיקול דעת שלא להורות על פקיעת הסעדים, למרות ההפרה של תקנה 367(ב), "מטעמים מיוחדים שיירשמו". האפשרות שלא להורות על פקיעת הצו, על אף פגמים במסירתו הוכרו גם בפסיקה (ראו ת"א (מח'-חי') 47729-05-12 ששון יצחק נ' ענב-עפר ניקוז ובניה בע"מ (פורסם בנבו, 25.7.12) והאסמכתאות הנזכרות בו).